תוכן

ג) והנה המוחין דמצד אבא, בהיותם מתפשטים עד מקום החזה דז"א, היו מתלבשים תוך שני לבושים, והם: בלבוש נצח הוד יסוד דאבא אשר תוך לבוש נה"י דאימא, ולכן לא יכול אור המוחין להאיר מחוץ לז"א, ולהוציא שם בחינת פרצוף אחר, כי עם בחינת לבושי ז"א עצמו, יהיו שלשה לבושים, ואין יכולת באור לעבור דרך שלשה לבושים, ולעשות שם פרצוף אחר. אבל כשמתפשטים מן החזה ולמטה, אז מוח הדעת דאבא, אין לו רק לבוש אחד, והוא היסוד דאבא, כי היסוד דאימא, כבר נגמר במקום החזה, ולכן יש בו כח להוציא אורו מחוץ לז"א בצד הפנים שלו, ולעשות שם פרצוף יעקב, אשר שעור קומתו הוא, מן החזה דז"א, עד סיום רגליו מחוץ לו.